למה אי אפשר "לפצות" על מה שהוחמץ
בקו תלוי, כל תחנה יכולה לעבד רק את מה שהגיע אליה מהתחנה הקודמת. אם תחנה מסוימת מייצרת פחות בהרצה מסוימת, התחנה שאחריה לא יכולה "להשלים" את החוסר בהרצה הבאה, כי היא מוגבלת בקיבולת שלה באותה הרצה. לעומת זאת, קיבולת שלא נוצלה כי לא היה מספיק חומר לעבד אובדת לתמיד ואינה נשמרת לפעם הבאה.
זו א-סימטריה בסיסית: עודף לא מתקזז עם חוסר. וכשכל תחנה בקו תלויה בתנודתיות, האפקט הזה חוזר על עצמו בכל תחנה ותחנה, ומצטבר לאורך הקו כולו.
למה איזון הקו מחמיר את זה
הגישה האינטואיטיבית לניהול קו ייצור היא לאזן את הקיבולת הממוצעת של כל התחנות, כדי שאף תחנה לא "תבזבז" קיבולת עודפת. אבל כשיש אי-ודאות בכל הרצה, איזון הקו מבטל את מרווח הביטחון שהיה יכול לספוג את התנודתיות. אין לאף תחנה עתודת קיבולת שתפצה על הרצה חלשה של התחנה שלפניה, ולכן ההשפעה של כל תנודה שלילית מתגלגלת קדימה בקו ופוגעת בתפוקה הסופית.
התוצאה היא תפוקה בפועל נמוכה משמעותית מהתפוקה התיאורטית שהייתה מתקבלת אילו כל תחנה עבדה בממוצע הקיבולת שלה בלי תלות בתחנות האחרות.
איך להשתמש בסימולציה
לפניכם קו של 5 מכונות בטור. לפני המכונה הראשונה יש חומר גלם ללא הגבלה. בכל לחיצה על "הרץ את המכונה המסומנת" מריצים רק את המכונה המסומנת במסגרת כחולה. המכונה מטילה קובייה, והתוצאה קובעת את הקיבולת שלה באותה הרצה בלבד:
- המכונה הראשונה תמיד מעבדת לפי תוצאת הקובייה, כי חומר הגלם שלה בלתי מוגבל.
- כל מכונה אחרת מעבדת את המינימום בין תוצאת הקובייה לבין כמות היחידות שממתינה לפניה.
- לאחר המכונה החמישית, היחידות עוברות ל-Finished Goods.
- אחרי כל סבב מלא (חמש הרצות), מונה הסבבים עולה, ומדי 10 סבבים מושמע פעמון.
"אחוז שיפור פוטנציאלי" ו"סה״כ קיבולת שאבדה" בתחתית מראים כמה תפוקה אובדת בגלל התלות והתנודתיות המצטברת, למרות שכל מכונה בממוצע מבצעת בדיוק את מה שהיא אמורה.